פרק 1

פרק 1
(אנה)
כל יום אותה השגרה,כל יום אותו הדבר,להתאפר,לשים בגדים רגילים,שלא יזהו אותי..
נמאס!
נמאס שכולם תמיד נדבקים וכולם תמיד מתאכזבים..
כל היקרים לי..כל החשובים לי..כל מי..שהוא אני..
"אנה!"
"אני באה"
"אנה נו"
"רגע,אתה יודע זה קשה לעשות את כל זה בשניה!"
"אני עולה!"
"לא"
הוא פתח את הדלת ואני התלבשתי
"אה!צא מפה!"
"סליחה סליחה"הוא אמר מעבר לדלת..
"אמרתי לך לא להיכנס!"
"טוב טוב"
"באמת אוליבר.."
"טוב נו צאי כבר!"
"איך?מזהים?"
"לא.."
"אתה יודע מה?"
"נמאס לי כבר!"נאנחתי עליו והוא חיבק אותי
"אל תדאגי"
"לא נמאס מהשגרה..!"
"טוב די,את חייבת ללכת!"
"טוב"אמרתי בקול ילדותי
"אנה,את כבר בוגרת,את לא נערה בת 16-15"
"טוב"המשכתי בקול הילדותי
הוא גיחך ויצאנו מביתו..
"אני מתה על המכונית שלך!"
"אל תשני לי פה!"
"נו אולי"
"אניל א אוהב כשאת קוראת לי ככה!"
"אוליבר"אמרתי באנחה
"יותר טוב"
צחקתי והמשכתי
"טוב אני יוצאת"
"ביי"
"ביי"
"רגע,מה עם נשיקה"
"נשק את גלגלי המכונית"
"חה חה"
"ביי"
"ביי"
המשכתי ללכת,לפני שנכנסתי בשער נשמתי נשימה עמוקה ופתחתי אותו..
"המורה אנה!המורה אנה!"
"היי"
"לא אמרת שלא תבואי?"
"אתם לא רציתן שאבוא?"
"לא,רצינו!"
"צחקתי תרגעו עכשיו בואו ניכנס לסטודיו.."
"טוב"
נכנסתי לסטודיו והתחלתי לעשות מתיחות עם כולן..
ניגשה אליי אלונה ואמרה לי:
"המורה את יודעת שאת דומה לרקדנית הפופ אנה?יש לכן את אותו השם!"
"כן אני אוהבת אותה"
"גם אני!"
"טוב"
"נמשיך?"
"נמשיך"
אחרי כל המתיחות התחלנו להתאמן,למדתי את כולן את אותו הדבר,הן ממש השתפרו..
נשארתי באולם ואוליבר נכנס..
לקחתי מכבון וניקיתי את האיפור,הוצאתי את הקוקיה ונשענתי על חזהו של אוליבר..
"אני עייפה"
"די די"
"אוליבר"הסתכלתי בעיניו
"נמאס לי"
"נו די אנה באמת"
"אני לא רוצה להמשיך..אני לא יכולה להתאפק!"
"הוא חיבק אותי,נתן לי נשיקה קטנה בלחי ונשארנו כך,שמעתי "בום"סובבתי את ראשי וראיתי את אלונה מעולפת
"אוליבר,היא,"
"גילתה"הוא קטע אותי
"כן.."
"בואי נעזור לה!"
"כן!"
פתחנו את הדלת והרמנו אותה,היא הייתה על ידי אוליבר בזמן שהבאתי מזרן,שיערי האדמוני נפל קצת על פניה של אלונה..
"אלונה?אלונה?"
"אה?"
אוליבר שפך עליה מים כל כמה שניות..
"את..את..את.."
"אנה.."אמרתי כשהטתי את ראשי לצד
"אני מעריצה אותך!"
"אני יודעת,אבל תביני,נמאס לי שכולם נדבקים,אני רוצה לעבור ברחוב בשקט,בלי שומרים,רק ללכת לטייל עם חברות.."
"אני מבינה אותך.."
"באמת?"
"זה לא קורה לי אבל יש לי חברה,דיאנה קוראים לה..היא שרה ממש טוב והמון ילדים נדבקים אליה,אבל היא מסבירה להם שהיא רוצה גם..להיות..רגילה,"
"בדיוק!"קטעתי אותה
----------------------------------------------
מצפה לתגובות:)
אוהבת
לורן